תודות

תודה ליהודית אדיב שעזרה לי מאוד בעבודה

תודה לצביקה שוורצמן שעזר לנו דרך האתר של הבלוג

תודה לאמא ואבא שלי שהסיעו אותי לסבתא שלי ועזרו לי בעבודה

תודה לסבתא שלי ויויאן שהקדישה מזמנה למען העבודה

תודה לסבי פטריק שתרם מזמנו והסביר לי דברים למען העבודה.



יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

ויויאן פרץ עד גיל 14


אמא של סבתי אסתר

משפחה של סבתי

13 שנותיה הראשנות בחייה של סבתי ויויאן פרץ נולדה בשנת 1946 באגדיר שבמרוקו אגדיר זה עיר הכיפה במרוקו (כמו אילת תיירותית) סבתי הייתה גרה עם אחיה בחדר בבית שבו גרו הורים ושבעה אחים.
הם היו מישפחה מסורתית ועשירה במרוקו.
היא גרה בשכונה שיש בא רק יהודים כי זה העזור הכי יוקרתי ויפה של העיר.
שם אביה היה מסעוד ושם אמא היה אסתר .

שמות האחים היו מאיר,רחל,מימי,כליפה,זקלין,שמעון,ו ויויאן סבתי .

סבתי

משפחה של סבתי
היחסים עם השכנים שלהם היו טובים הייתה אהבה מאוד גדולה בן כולם בלי בעיות ובלי קינא ועם הרבה פירגון בין כולם .
סבתי הייתה בגן רק של יהודים וזה היה דומה לגן מסורתי  (זה היה כמו בית כנסת) והיו מלמדים אותם שירים בעברית והרבה תורה.
שסבתי הגיעה לבבי"ס  היא כמובן למדה גם בבי"ס רק של יהודים ושם הם למדו צרפתית , עברית ,וערבית .
בשעות הפנאי היא הייתה בתלמוד תורה כמו (בית כנסת)

ובגיל 14 נימחקו חייה בבת אחת בריעדת אדמה  שהיא  ניקברה תחת הריסות של רעידת אדמה באגדיר נותרה מתחת לאדמה שלושה ימים .
                                    והיא ציפתה וגסיסתו היטית של אחיה שישן איתה בחדר.
                                   (רעידת האדמה היתה ב 24:00 בלילה בזמן שישנו)
                                 בריעדת האדמה 22 איש ממשפחתה ניספו ברעידת האדמה .
     אחרי אישפוז של שנה בבית חולים החלימה והצליחה לאתר ניצול אחד מבני משפחתה ועוברה במשלחת ייתומים לבלגיה שן שם הומצא על ידי משפחה קתולית (נוצרית) שהרעיפה עלייה בכול טוב אך הילצה אותה להיות נוצריה.  כעבור נודע שאמא עדיין בחיים היא חזרה למרוקו ומאז עלתה לישראל ללמוד בפנמייה חרדית .
         



יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

סיפור תקופת הילדות

סבתי ויויאן פרץ נולדה במרוקו בעיר אגאדיר בשנת 1946 ועלתה ארצה בשנת 1962
היא היתחתנה בשנת 1997
והיא כיום בת 65
ויש לה 4 ילדים ו 10 נכדים.
והיא היא עובדת כ ציירת פסלת אומנת שחקנית.
 סבתא שלי ויויאן פרץ הייתה בת 12 ב-1958 ואביה הרב מסעוד פרץ שהיה תלמיד חכם ולומד תורה היה גם בעל מכולת כדי לפרנס את משפחתו יכול אחר הצהריים סבתי ויויאן הייתה באה למכולת לעזור לאביה.
הייתה עובדת משעה שתיים עד שעה שמונה בערב היא הייתה מסדרת את המדפים ומנקה את החנות ועושה חשבונות של סוף היום עם אבא שלה שתמיד היה מראה לה איפט המחברת של החשבונות לאיזה ספק הוא חייב כסף ולמי הוא חייב כסף.

ציור שסבתה ציירה את סבא רבה

בסוף היום שסגרו את המכולות היתה לה משימה סודית וחשובה שהייתה לרכז את כול ההזמנות של היין עבור הלכוחות המוסלמים שהיה אסור למכור להם אלכוהול בגלל החוקים האיסלמים.
ואז היא הייתה לוכחת את האופניים עם בקבוקי היין ועוברת ברובה המוסלמיתשל העיר אגאדיר ומוכרת יין.

החגיגה הגדולה שלהם היה בזמן הראמדן שהיא הייתה מגיעה הכל ערב של חג הראמדן ומכרה להם פי שלוש מהזמנות של ה יין.
וערב אחד ראתה לעד אחד הבתים, אנשים שהיא לא מכירה ואז היא הבינה שהם היו בלשים של המשטרה שמנסים לאתר מי מוכר יין למוסלמים.
היין היה מוחבא  בסל כשה  מעליו היו בקבוקי מיץ תפוזים
ואז הבלשים שאלו את הילדה (סבתא שלי) מה יש לך פה ?
והיא אמרה מיץ תפוזים קר שאני מביאה לבית שלי
ואז הבלשים הושיבו אולי תימכרי לנו קצת מיץ כי כי אנחנו צמאים
אז היא אמרה בכבוד רב תמורת אחד דירם  תקבלו שתי בקבוקים.
.וכך היא וסבתא התמהחקה ממהסר בגלל שמכרה יין